אודות דגי הקוי (Nishikigoi)

איננו מוכרים דגים או צמחי מים, המידע על הדגים והצמחים באתר ניתן כשירות לאורחי האתר

גידול דגי הקוי מקובל מאוד בארצות המזרח ובעיקר ביפן, בשנים האחרונות הפך גידולם לנפוץ גם במערב.

יופיים של דגי הקוי ושילובם בבריכות הנוי הפך לתחביב מבוקש המשתלב היטב בתרבות הפנג שואי ובריכות הנוי שחדרה אט אט גם אלינו.

גודלו של דג קו בוגר 40-50 ס"מ (בתנאים טובים יכול להגיע גם ל 100 ס"מ), קצב גדילתו עשוי להגיע ל 5-10 ס"מ בשנים הראשונות וסנטימטרים בודדים בכל שנה לאחר מכן, ביפן הגיעו דגי קוי גם לגודל של 150 ס"מ.

​​משקלו של קוי באורך מטר, הוא 12 ק"ג.

אורך חייהם כ-70 שנה, קיימים דיווחים על דגי קוי בני למעלה מ 200 שנה הגדלים ביפן הידוע מכולם הוא דג הקוי האגדי Hanako שגילו 226 שנה!

דגי הקוי אינם טורפים ואין להם אפילו שיניים בפיהם, אוכלים כל מה שנכנס בטעות לפיהם כולל דגים קטנטנים.

הקוי הזללן עלול לפגוע בצמחי מים כגון הנימפאות, צמחים צפים בעלי שורשי מים וכד', במידה ורוצים לגדל צמחי מים יש להגן עליהם, רצוי בבריכה נפרדת או באמצעות רשת חציצה.

את דגי הקוי מומלץ לגדל בבריכות גדולות, צריך לקחת בחשבון שהדגים הללו גדלים לגודל משמעותי גם אם הבריכה קטנה!

ההמלצה שלנו, דג קוי אחד לכל 300-400 ליטר מי בריכה.

בבריכת דגי קוי נדרש חמצון חזק ומערכת סינון גדולה וחזקה יותר מאשר בבריכת נוי "רגילה" שכן מדובר בדגים שדי מלכלכים את סביבת המגורים (הבריכה).

דגי הקוי יכולים לשרוד טמפרטורות נמוכות ואף לחיות מתחת לשכבת קרח במקומות קרים בטמפרטורת מים הקרובה ל 0 מעלות, תאבונם יורד כמעט ל אפס והמערכת החיסונית שלהם פחות יעילה, בנסיבות אלו רמת הפעילות והתנועה שלהם נמוכה מאוד.

​Koi Herpes Virus - KHV

מחלה זו הגורמת למותם של דגי הקוי, תקפה לפני שני עשורים דגי קוי בכל רחבי העולם, בעיקר ביפן, בריטניה, גרמניה וארה"ב.

הנגיף המדבק מתפשט באמצעות מגע של דג בדג, רשתות, טפילים וכד', הנגיף גורם לפגיעה בזימי הדג ולמותו המהיר, בבריכה שנפגעה, ימותו 90% מהדגים בתוך שבוע -שבועיים.

התפרצותו של הנגיף גרמה להיסטריה בכל רחבי העולם ולנזקים של מיליוני דולרים.

הנגיף זוהה לראשונה בישראל בשנת 1998, הנגיף אינו מסוכן לבני אדם.

למעט מחלה קשה זו, נחשבים דגי הקוי לדגים חזקים ועמידים יחסית.

ההיסטוריה העתיקה של הקוי:

מרבית החובבים והמקצוענים בתחום דגי הנוי, נוהגים לייחס את מוצא דגי הקוי ליפן, אך האמת שונה, דגי הקוי הם צאצאים של משפחת הקרפיונים המוכרת לנו מצלחת המאכל, הקרפיונים שמקורם במזרח אירופה ופרס, עשו את דרכם בימי קדם לכל העולם כחלק מן המסחר בסחורות ובמזון.

​המילה "קוי", מוזכרת לראשונה לפני 2500 שנה בסין העתיקה, בנו של קונפוציוס קיבל מתנה דג קוי מהמלך.

דגי הקוי שימשו כהשראה לאומני החצר שנהגו לצייר אותם ולגלף את דמותם ושליטי סין נהגו לגדל את דגי הקוי להנאתם.

בסין העתיקה בוצעו מוטציות צבע קלות (באמצעות הכלאות) בדגי הקוי, אך מי שביצעו את ההכלאות המשמעותיות בצבעי דגי הקוי הם היפנים המזוהים יותר עם הדג שקיבל את הכינוי "התכשיט החי"- Nishikigoi.

היפנים היו אלו שלקחו את המוטציות השונות של הדג שנוצרו באופן טבעי ופיתחו אותן הלאה.

​​את דגי הקוי, נהגו איכרי יפן לגדל בשדות אורז מוצפים במים כדגים למאכל..

בשלב מסוים כנראה בין השנים 1820-1830, התחילו האיכרים לגדל את דגי הקוי למטרת נוי ונהגו לשמור את הדגים הצבעוניים ביותר לעצמם.

ככל שהאיכרים הצליחו לקבל גווני צבע והכלאות מעניינות יותר, גברה ההתעניינות בדגי הקוי בכל רחבי יפן.

השיא היה הכנסת דגי הקוי לתעלת ההגנה ההיקפית של ארמון הקיסר בטוקיו בשנת 1904.

ישראל נחשבת ליצואנית דגי קוי מובילה. בקיבוצים הזורע, מעגן מיכאל, כפר-רופין ואחרים ניתן למצוא חוות גידול לייצוא מהמשוכללות בעולם.

משלוח הדגים לחו"ל מתבצע באמצעות הרדמת הדגים והטסתם בתנאים מיוחדים.

מחירם של דגי הקוי נקבע על פי גודלם, צבעם ונדירותם.

קיים דירוג לדגי קוי לפי רמות כאשר A - דגי קוי מושלמים, B - בעל פגמים קלים, C-פגמים נראים לעין כגון סנפירים לא סימטריים, צבעים פחות מסודרים וכד'.

ידוע על דגי קוי שנמכרו בסכומי עתק במכירות פומביות בעיקר ליפנים ותושבי דרום מזרח אסיה המוכנים לשלם כמעט כל מחיר עבור היפים שבהם.

עסקאות ברמות של 10,000 דולר ליחידה ואף למעלה מכך אינן נדירות.