אטלנטיס בריכות נוי

הנימפאות הן צמח עונתי רב-שנתי ופורחות לרוב מסוף חודש מרץ ועד לשלהי נובמבר ולעיתים אף דצמבר.

במקרים בודדים, אנו נתקלים גם בנימפאות הפורחות גם בחודשי החורף.

עם בוא הסתיו והחורף, נכנסת הנימפאה לתרדמת חורף ואינה פורחת, מרבית עליה נושרים עד לבוא האביב בו היא מתחדשת וחוזר חלילה.

​

קיימים מינים רבים של שושנות מים אותן מחלקים באופן גס לשתי משפחות:

 

נימפאות טרופיות (Tropical Water Lilies) - שושנות המים שמוצאן אזורים טרופיים שונים ברחבי העולם.

 

נימפאות "הרדי" או אירופאיות  (Hardy Water Lilies) - שושנות מים שמוצאן מאזורים קרירים יחסית כגון אירופה וארה"ב.

​

ההבדלים בין המשפחות מתבטאים הן באופן פריחת הפרח (בשושנות הרדי, הפרח פורח לרוב כשהוא צף על פני המים ובשושנות טרופיות הפרח על גבעול מעל פני המים).

​

בנוסף, קיימים הבדלים בצורת העלים: בנימפאות טרופיות, נראה לעיתים עלים משוננים ובנימפאות "הרדי" העלים עגולים וחלקים.

​

באופן תמוה, דווקא הנימפאות הטרופיות פורחות זמן רב יותר לתוך הסתיו והחורף מאשר הנימפאות האירופאיות.

​

העומק המינימלי הנדרש לשושנות מים נע בין 40-45 ס"מ, רצוי עומק של 50 ס"מ.

​

שושנת מים מכסה את מי הבריכה וזה אומר שאנו מקבלים יופי של צל בקיץ.

​

בתכנון שתילת נימפאות כדאי לקחת בחשבון שטח כיסוי ברדיוס של 1-1.5 מטר לכל צמח.

​

שמרו על מרחק של 0.8 מטר בין עציץ שתילה אחד למשנהו כדי לייצר חפיפה.

​

כדאי להרחיק את שושנות המים לאזורים השקטים יותר של הבריכה, הרחק ממפלים או זרמי מים חזקים.

​

 

הצללת הבריכה הרצויה באמצעות כיסוי פני המים בעליהם של הנימפאות היא 50-60% מפני הבריכה, באופן זה ניתן ליהנות ממראה מרהיב של פריחת שושנות המים ובה בעת ליהנות מצפייה בדגים.

​

​

רצוי להעביר השושנה לעציץ שתילה ייעודי המאפשר לשורשי הצמח "לנשום".

הנימפאה מגיעה בעציץ עם אדמה כבדה או בוץ, מומלץ להוציא את הנימפאה מהעציץ הפלסטי ולהעבירה יחד עם האדמה לעציצי שתילה ייעודיים המאפשרים תנועת מים אל השורשים.

טרם הכנסת הצמח למים, מומלץ לדשן את השורשים באמצעות החדרת מקלון דישון לעציץ, לכסות את חלקו העליון במעט חלוקי נחל (לא טוף) כדי למנוע נבירת דגים במצע העציץ ולהניח בזהירות במים.