מחלות נפוצות בדגי בריכות

יוסי לביא (בוגי)
1 בינו׳ 2025
זמן קריאה 6 דקות

עודכן: 29 בנוב׳

איננו מוכרים דגים או צמחי מים, המידע על הדגים והצמחים באתר ניתן כשירות לאורחי האתר

מחלות נפוצות בבריכות נוי

לעיתים, נגרמות מחלות שונות לדגי בריכת הנוי.

לעיתים תיגרם תמותה של דג או מספר דגים בבריכה ללא סיבה נראית לעין ולעיתים נראה סימנים מקדימים כגון כתמים, פצעים ושינוי בהתנהגות הדגים.

היות ולעיתים רבות מתפתחות מחלות בדגי נוי ולאחריהן מחלות משניות, קשה לעיתים לזהות בוודאות את המחלה אפילו למומחים ובעלי ניסיון.

לדוגמא, במקרה של טפילים על גוף הדג, מתפתח לעיתים קרובות גם זיהום בקטריאלי או פטרייתי.

בחלק מן המקרים מדובר במחלות פנימיות הקשות לזיהוי אפילו יותר.

המאמר סוקר מחלות בהם אתם עשויים להיתקל, אך קיימות מחלות וסיבות רבות אחרות לתמותת דגים.

לצערנו, מרבית המחלות הם מחלות מדבקות, וחוסר טיפול יוביל לפגיעה בדגים נוספים.

מניעה:

הטיפול הטוב ביותר במחלות הוא מניעתן ע"י טיפול נכון בבריכה ובדגי הנוי:

מניעה של אכלוס יתר בבריכה.
מערכת פילטרציה וסירקולציה מתאימה לגודל הבריכה ולאוכלוסייתה.
טיפול וטיהור מי ברז בעת מילוי או ריענון מים.
ניקוי עודפי רפש ורקב מן הבריכה.

בהמשך רשימה ובה סימני הזיהוי ותמונות של המחלות נפוצות, לצד כל אפיון מחלה מצורפת המלצה לטיפול (במידת האפשר).

כולי תקווה שבעזרת סימני הזיהוי וההמלצות לגבי הטיפול, תצליחו לחסוך את עוגמת הנפש הכרוכה במות הדגים.

תרופות לדגים:

בשלב זה אין אפשרות להשיג בישראל תרופות מדף לטיפול בדגי בריכות ונוי, התרופות הורדו מהמדפים בשנים האחרונות מסיבות רגולטוריות.

השימוש בתרופות נעשה על פי ההוראות שעל אריזתן.

יש להוציא פחם פעיל מהפילטר בטרם תחילת הטיפול היות והוא סופח את התרופות.

היות וחלק מהתרופות נהרסות בחשיפה לקרינה הנפלטת ממנורת בסנן UV, אין להשתמש בו במהלך הטיפול התרופתי.

תרופות אנטיביוטיות עלולות לפגוע בבקטריות החיוביות ולגרום לנזק זמני (הפיך) למחזור הביולוגי.

הערות לגבי השימוש במלח גס:

במקומות בהם מצוין להשתמש במלח, הכוונה למלח גס או מלח ייעודי לבריכות ולעולם לא ב"מלח שולחן" המכיל רכיבים כימיים מונעי התגבשות. ככלל, השימוש במלח בבריכות נוי הוא נושא השנוי במחלוקת.

מצד אחד, המלח עלול לגרום לגרום נזק לצמחי המים ובעלי חיים רגישים כגון דגי קרקעית לסוגיהם ועוד, מצד שני, המלח מסייע לטיפול במחלות בקטריאליות זיהומיות ופוגע גם בריבוי טפילי העור.

חשוב לדעת, רק מלח ללא שימוש בתרופה ייעודית למחלה, לרוב אינו מציל את הדגים.

כמות המלח המקסימלית בבריכות ללא צמחיה היא 1 ק"ג לכל 1 מ"ק (1000 ליטר).כמות המלח המקסימלית בבריכות עם צמחי מים היא 250 גר' מלח גס לכל 1 מ"ק מים (1000 ליטר).את הכמות הדרושה מוסיפים באופן איטי במשך פני יומיים, המהדרין גם ממיסים את המלח בדלי נקי עם מי בריכה.

הוספת מלח למי בריכת נוי

חשוב לקרוא:

אינני ווטרינר, אינני בעל הסמכה רפואית כלשהי, המידע במאמר זה מבוסס על ניסיוני האישי כמו גם המלצות שנאספו ממקורות מידע שונים ברשת מהארץ ומהעולם.

כל האמור בפוסט זה ואופן הטיפול במחלות הנו בגדר שיתוף מידע בלבד, אינו מהווה המלצה ואינו מהווה תחליף לייעוץ על ידי וטרינר מוסמך.

פצעים אדומים פתוחים - Aeromonas infection ulcer

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית.

נפוצה בקרב דגי בריכות מסוגים שונים.

בימים חמים בהם עולה טמפרטורת המים, מתגלים לעיתים פצעים אדומים על גופם של דגי בריכות.

סימני המחלה הם פצעים אדומים (כיביים) על גוף הדג, מעת לעת נפגעים גם סנפירי הדג הנראים כאילו ננשך הדג.

לא פעם מלווה את הכיבים הבולטים לעין גם אדמומיות עור ושטפי דם תת-עוריים בחלקים שונים של הדג.

המחלה נגרמת כתוצאה מזיהום בחיידקי ארומונאס Aeromonas או Pseudomonas ובמידה ואינה מטופלת, עלולה לגרום למות הדג.

בדרך כלל, מגנים הקשקשים ושכבת העור העליונה של הדג מפגיעתם של חיידקים, אך כאשר שכבת העור נפגעת מסיבות שונות, עלולה להיווצר הדבקה בחיידק ומשם הדרך לזיהום קצרה (ובעקבותיו להדבקת דגים אחרים).

דוגמאות לפגיעות העלולות לסכן את דגי הבריכה בהדבקה:

שריטה הנגרמת כתוצאה מפגיעה של הדג בסלע או חפץ אחר. בבריכה
שריטה הנגרמת בעת העברת הדג.
פגיעה של בעל חיים כגון חתול הגורמת לשריטות על גוף הדג.
טפילי דגים הפוצעים את עור הדג.

הזיהום הבקטריאלי עלול לפגוע בדגי הבריכה בעיקר כאשר הדגים נמצאים בתנאי גידול שאינם טובים.

טיפול:

1. שימוש בתרופה אנטיביוטית ייעודית.

2. הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).

3. לא חובה אך עשוי לסייע: הוצאת הדג מן המים, ייבוש הפצע באמצעות מטלית יבשה והספגת הפצע במי חמצן למשך 20-30 שניות, על טיפול זה יש לחזור 3 ימים ברציפות.

בעת הטיפול בדג, (אם בכוונתכם לבצע את סעיף 3) יש להשתמש בכפפות גומי.

נקודות לבנות White spots (Ichthyophthirius)

מאפיינים והסבר:

מחלה טפילית,

המאופיינת בהופעת נקודות לבנות קטנות על פני גוף הדג והסנפירים.

הדגים מתחככים בעצמים שונים ודגי קוי אף קופצים מן המים בניסיון להסיר את הטפיל.

כפי הנראה המחלה השכיחה ביותר בדגי נוי.

הטפיל המיקרוסקופי מתפתח על גוף הדג ויונק ממנו דם, שוהה על גופו מספר ימים, משתחרר וצונח אל הקרקעית, מתרבה בהמוניו וכל הטפילים החדשים מרחפים שוב במים לחפש קורבנות חדשים.

במידה והטפילים אינם מושמדים, הם יפגעו בכל דגי הבריכה, יגרמו להיחלשות הדגים מאנמיה ומזיהומים בנקודות הפגיעה בעור הדג ומניסיוני, במרבית המקרים המחלה אינה חולפת מעצמה.

בשנים האחרונות הופיעו זנים של טפילים העמידים יותר לתרופות ומחייבים מספר טיפולים או החלפת תרופה.

טיפול:

שימוש בתרופה ייעודית.
הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).

ריקבון סנפירים - Fin/tail Rot

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית,

סנפירי הדג (בעיקר הזנב), נעלמים או נראים מרוטים עד הגעת הריקבון לגוף הדג.

במקרים קשים נראה גם פגיעה בגוף הדג בצורת דהיית צבע הנראית כמו כוויה.

המחלה מתפשטת במהירות ומדבקת למדי.

התפרצות המחלה שכיחה בעיקר לאחר הוספת דגים חדשים, נשאי המחלה או בתנאי מים ירודים בבריכות בלתי מאוזנות.

מדבקת למדי ובמידה ואינה מטופלת, קטלנית תוך מס' ימים-מספר שבועות.

טיפול:

שימוש בתרופה ייעודית.
הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).

מיימת - Dropsy

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית פנימית,

מאופיינת בהתנפחות גוף הדג באופן חריג ואף גורמת לעיתים להזדקרות קשקשי הדג כלפי חוץ.

למעשה המיימת עצמה אינה מחלה אלא סימפטום למחלה זיהומית פנימית של הדג הפגוע, לרוב מחלת כליות זיהומית ולכן הדג מתנפח.

רבים טוענים כי המיימת היא חשוכת מרפא ואני די מסכים עימם מניסיוני בטיפול במיימת, אך קיימים רבים שטענו שטיפול הכולל תרופה ייעודית עשוי לסייע להציל את הדג.

מדובר על שלבים מוקדמים: כל עוד הדג עדיין אוכל... אם הדג נפוח בצורה קיצונית, אינו אוכל או הפוך על גבו, הסיכויים להצילו כבר קטנים למדי.

טיפול (רק בשלבים מוקדמים):

שימוש בתרופה אנטיביוטית ייעודית - טבליות מזון עם תרופה או בתרופות ייעודיות אחרות למיימת.

לרניאה - Anchor worms-lernaea

מאפיינים והסבר:

מחלה טפילית,

הלרניאה (תולעת העוגן) היא טפיל ממשפחת השט-רגל השייך למחלקת הסרטנים, הטפיל נצמד לגוף הדג ולסנפיריו וגורם לפצע במקום החדירה לעור.

ניתן להבחין בטפיל הנראה כמעין תולעת או חוט לבן\שקוף (לעיתים חום) בגודל של 1 ס"מ עד 1.5 ס"מ הבולט מתוך פצע אדום על העור.

ראש הטפיל נמצא עמוק בתוך רקמת הדג ונתפס שם בחוזקה באמצעות עוגן שאינו מאפשר הוצאתו בקלות.

דג הנגוע במספר קטן של טפילים, יכול להמשיך לחיות כמעט כרגיל ואינו נמצא בסכנה מידית, אך מספר גדול של טפילים עלולים לגרום לדג לאיבוד דם רב, לאנמיה ולמוות.

סיבה נוספת למותם של דגים נגועים היא הזיהום המשני שעלול להתפתח בפצע שאותו יוצר הטפיל כך שהסכנה לדג מגיעה מכיוונים שונים.

הטפיל עלול לחדור לגוף הדג במקומות רבים כולל בין הקשקשים, על גבי סנפירי הדג ובכל מקום אחר.

דג הנושא עליו כמות טפילים רבה אינו מראה מלבב כלל וכלל.

הדג האומלל מנסה לעיתים להסירם ללא הצלחה ובמידה ואינו מטופל, מותו כמעט וודאי.

כדאי להביט מפעם לפעם מקרוב על הדגים ולנסות לאתר פגעים וטפילים חיצוניים שללא טיפול, יביאו להתפשטות הטפילים ותמותת הדגים.

בעבר נהגתי להוציא דגים נגועים ולשלוף את הטפילים בפינצטה, הסתבר כלא יעיל היות ושאר הבריכה נגועה וטפילים חדשים חוזרים לאחר זמן מה אל הדגים.

טיפול:

הטיפול בבריכות גדולות נעשה באמצעות התרופה הווטרינרית של מכתשים אגן הנקראת ברומקס 50 (המרכיב הפעיל: Naled-50%) מרשם וטרינרי בלבד.
בבריכות קטנות עד 3 מ"ק, מומלץ להשתמש בתרופה JBL Aradol Plus (אם תצליחו להשיג..).
הטפיל רגיש גם למליחות במים ולעיתים התרבותו נעצרת, הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).
ממליץ להשתמש במקביל גם בתרופה נגד זיהומים כדי לאפשר לפצעים על עור הדג להירפא.

פונגוס - Fungus

מאפיינים והסבר:

זיהום פטרייתי

המחלה מאופיינת בהופעת כיסוי דמוי צמר גפן על חלקים שונים מגוף הדג.

במידה והזיהום הפטרייתי אינו מטופל, הוא מתפשט, פוגע ברקמות הדג ולבסוף הורג את הדג.

המחלה אינה שכיחה.

טיפול:

שימוש בתרופה ייעודית.

צ'יסטות\יבלות ויראליות - Lymphocystis

מאפיינים והסבר:

מחלה ויראלית

לימפוציסטיס היא מחלה ויראלית שגורמת לגידול שפיר בצורת יבלת צהובה או לבנה על גוף הדג.

לעיתים, בשלבים מתקדמים של המחלה, נראה גושי יבלות רבים על גוף הדג.

המחלה אומנם אינה פוגעת באופן משמעותי בדג והוא יכול לחיות כך שנים רבות, אך הנגעים על גוף הדג מכוערים למדי.

אחוז ההדבקה של דגי הבריכה במחלה זו הוא נמוך יחסית למחלות טפיליות או זיהומים בקטריאליים, אך בכל זאת קיים חשש להדבקת דגים נוספים בבריכה.

לצערי, עד היום לא נמצאה תרופה אפקטיבית למחלה, השימוש בתרופות הקונבנציונליות מיותר לחלוטין.

טיפול:

אין-המחלה חשוכת מרפא למרות שאינה קטלנית ואינה פוגעת בחיי הדג

הרעלת כלור\כלוראמין - chloramine poisoning

מאפיינים והסבר:

הרעלת כלור (Cl) או הרעלת כלוראמין (NH2Cl) שהוא תרכובת של כלור ואמוניה אשר לעומת הכלור "הרגיל" אינו מתנדף מן המים בקלות (גם כפונקציה של זמן ואף לא בהרתחה).

הכלור הרעיל, פוגע בזימי הדג ומקשה עליו לקלוט את החמצן הדרוש לו למחייתו.

הכלוראמין אף הוא רעיל ביותר לדגים, החומר עובר דרך רקמות הזימים ומשם חודר למחזור הדם ונקשר לברזל הנמצא בהמוגלובין בתאי הדם האדומים של הדג.

הדם מאבד את יכולתו לשאת חמצן ונגרם מצב הדומה להרעלת ניטריט.

הדג נהפך לאדיש, שוכב על הקרקעית או שוהה קרוב פני המים, בכמויות קטנות של כלוראמין דגים ימותו תוך מספר ימים, כמויות גדולות יגרמו למות הדגים תוך 24 שעות.

(חשוב לציין שככל הידוע, הכלוראמין אינו פוגע בבני אדם).

טיפול:

למניעת הרעלה, שימוש באחד מהתכשירים מנטרלי כלור⁄כלורואמין שמטרתם פירוק או נטרול המרכיבים הרעילים לדגים ממי הברז, בכל שימוש שנעשה במי ברז חדשים (ריענון מים, החלפת מים, מילוי מים).

במידה וחושדים בהרעלה, יש להוסיף פחם פעיל בכמות של 1 ק"ג לכל 1 מ"ק מים על מנת שיספח את הרעלים וידלל את ריכוזם.