מאמרים-מחלות דגי בריכות

אחת הבעיות המלוות היא הופעת מחלות שונות בדגי בריכת הנוי.

לעיתים תיגרם תמותה של דג או מספר דגים בבריכה ללא סיבה נראית לעין ולעיתים קרובות יותר נראה סימנים מקדימים כגון כתמים, פצעים, בליטות ושינוי בהתנהגות הדגים.
היות ולעיתים רבות מתפתחות מחלות בדגי נוי ולאחריהן מחלות משניות, קשה מאוד לזהות בוודאות את המחלה אפילו למומחים ובעלי ניסיון.

לדוגמא, במקרה של טפילים על גוף הדג, מתפתח לעיתים קרובות גם זיהום בקטריאלי או פטרייתי.

בחלק מן המקרים מדובר במחלות פנימיות הקשות לזיהוי אפילו יותר.

 

המאמר סוקר את מרבית המחלות בהם אתם עשויים להיתקל, אך קיימות מחלות וסיבות רבות אחרות לתמותת דגים.

לצערנו, מרבית המחלות הם מחלות מדבקות, וחוסר טיפול יוביל לפגיעה בדגים נוספים.

מרבית המומחים מסכימים על דבר אחד, הטיפול הטוב ביותר במחלות הוא מניעתן ע"י טיפול נכון בבריכה ובדגי הנוי:
 

  • מניעה של איכלוס יתר בבריכה.

  • מערכת פילטרציה מתאימה לגודל הבריכה ולאוכלוסייתה.

  • טיפול וטיהור מי ברז בעת ביצוע מילוי או רענון מים.

  • ניקוי עודפי רפש ורקב מן הבריכה.
     

בהמשך מצורפת טבלה ובה סימני הזיהוי ותמונות של המחלות הנפוצות בהם ניתקלתי, לצד כל איפיון מחלה מצורפת המלצה לטיפול (במידת האפשר).

כולי תקווה שבעזרת סימני הזיהוי וההמלצות לגבי הטיפול, תצליחו לחסוך את עוגמת הנפש הכרוכה במות הדגים.

 

חשוב לקרוא:

אינני ווטרינר, אינני בעל הסמכה רפואית כלשהיא, המידע במאמר זה מבוסס על נסיוני האישי כמו גם המלצות שנאספו ממקורות מידע שונים מהארץ ומרחבי העולם.

כל האמור במאמר זה והמלצות הטיפול במחלות הנו בגדר המלצה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ על ידי וטרינר מוסמך.

 

מרבית התרופות רעילות, יש להימנע ממגע עמן וכן חשוב לוודא שימוש במינון מדויק. 

השימוש בתרופות נעשה על פי ההוראות שעל אריזתן.   

הטיפול בתרופות עצמן, עלול ליצור בעיות נוספות כגון עליית רמת האמוניה במים ועוד. 

יש להוציא פחם פעיל מהפילטר בטרם תחילת הטיפול היות והוא סופח את התרופות.  

היות וחלק מהתרופות נהרסות בחשיפה לקרינה הנפלטת ממנורת בסנן UV, אין להשתמש בו במהלך הטיפול התרופתי.

מרבית התרופות עלולות לפגוע בצמחי המים. 

תרופות אנטיביוטיות עלולות לפגוע בבקטריות החיוביות ולגרום לנזק (הפיך) למחזור הביולוגי. 

הערות לגבי השימוש במלח גס:
במקומות בהם מצוין להשתמש במלח, הכוונה למלח גס או מלח ייעודי לבריכות ולעולם לא ב"מלח שולחן" המכיל רכיבים כימיים מונעי התגבשות. 
ככלל, השימוש במלח בבריכות נוי הוא נושא השנוי במחלוקת.
מצד אחד, המלח עלול לגרום לגרום נזק לצמחי המים ובעלי חיים רגישים כגון דגי קרקעית לסוגיהם ועוד.
ומצד שני, המלח מסייע לטיפול במחלות בקטריאליות זיהומיות ופוגע גם בריבוי טפילי העור.

חשוב לדעת, רק מלח ללא שימוש בתרופה ייעודית למחלה, לרוב אינו מציל את הדגים.


כמות המלח המקסימלית בבריכות ללא צמחיה היא 1 ק"ג לכל 1 מ"ק (1000 ליטר).
כמות המלח המקסימלית בבריכות עם צמחי מים היא  250 ג''ר מלח גס לכל 1 מ"ק מים (1000 ליטר).
את הכמות הדרושה מוסיפים באופן איטי במשך פני יומיים, המהדרין גם ממיסים את המלח בדלי נקי עם מי בריכה. 
 

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית הנפוצה בקרב דגי בריכות מסוגים שונים.

בימים החמים, בהם עולה טמפרטורת המים, מתגלים לעיתים פצעים אדומים על גופם של דגי בריכות.

סימני המחלה הם פצעים אדומים (כיביים) על גוף הדג, מעת לעת נפגעים גם סנפירי הדג הנראים כאילו ננשך הדג.
לא פעם מלווה את הכיבים הבולטים לעין גם אדמומיות עור ושטפי דם  תת-עוריים בחלקים שונים של הדג.
המחלה נגרמת כתוצאה מזיהום בחיידקי ארומונאס Aeromonas או Pseudomonas ובמידה ואינה מטופלת, עלולה לגרום למות הדג.

בדרך כלל, מגנים הקשקשים ושכבת העור העליונה של הדג מפגיעתם של חיידקים, אך כאשר שכבת העור נפגעת מסיבות שונות, עלולה להיווצר הדבקה בחיידק ומשם הדרך לזיהום קצרה (ובעקבותיו להדבקת דגים אחרים).

דוגמאות לפגיעות העלולות לסכן את דגי הבריכה בהדבקה:

  • שריטה הנגרמת כתוצאה מפגיעה של הדג בסלע או חפץ אחר. בבריכה 

  • שריטה הנגרמת בעת העברת הדג.

  • פגיעה של בעל חיים כגון חתול הגורמת לשריטות על גוף הדג.

  • טפילי דגים הפוצעים את עור הדג.
     

הזיהום הבקטריאלי עלול לפגוע בדגי הבריכה בעיקר כאשר הדגים נמצאים בתנאי גידול שאינם טובים.

Aeromonas infection ulcer

פצעים אדומים פתוחים

טיפול מומלץ:
1. שימוש בתרופה אנטיביוטית ייעודית SERA-Cyprinopur  או
2. הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).

בתרופות ייעודיות אחרות.
3. לא חובה אך עשוי לסייע: הוצאת הדג מן המים, ייבוש הפצע באמצעות מפית נייר והספגת הפצע במי חמצן למשך 20-30 שניות, על טיפול זה יש לחזור 3 ימים ברציפות.
בעת הטיפול בדג, (אם בכוונתכם לבצע את סעיף 3) יש להשתמש בכפפות גומי.

 

מאפיינים והסבר:
מחלה טפילית

המאופיינת בהופעת נקודות לבנות קטנות על פני גוף הדג והסנפירים.

הדגים מתחככים בעצמים שונים ודגי קוי אף קופצים מן המים בניסיון להסיר את הטפיל.

זוהי המחלה השכיחה ביותר בדגי נוי.
הטפיל המיקרוסקופי מתפתח על גוף הדג ויונק ממנו דם, שוהה על גופו מספר ימים, משתחרר וצונח אל הקרקעית, מתרבה בהמוניו וכל הטפילים החדשים מרחפים שוב במים לחפש קורבנות חדשים.

במידה והטפילים אינם מושמדים, הם יפגעו בכל דגי הבריכה, יגרמו להחלשות הדגים מאנמיה ומזיהומים בנקודות הפגיעה בעור הדג ומניסיוני, לרוב, המחלה אינה חולפת מעצמה.
בשנים האחרונות הופיעו זנים של טפילים העמידים יותר לתרופות ומחייבים מספר טיפולים או החלפת תרופה.

White spots (Ichthyophthirius)

נקודות לבנות

טיפול מומלץ:

  • שימוש בתרופה: SERA -Omnisan או בתרופות ייעודיות אחרות.

  • הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).
     

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית

סנפירי הדג (בעיקר הזנב), נעלמים או נראים מרוטים עד הגעת הריקבון לגוף הדג.

במקרים קשים נראה גם פגיעה בגוף הדג בצורת דהיית צבע הנראית כמו כוויה.

המחלה מתפשטת במהירות ומדבקת למדי.

התפרצות המחלה שכיחה בעיקר לאחר הוספת דגים חדשים, נשאי המחלה או בתנאי מים ירודים בבריכות בלתי מאוזנות.
מדבקת למדי ובמידה ואינה מטופלת, קטלנית תוך מס' ימים-מספר שבועות.

Fin/tail  Rot

ריקבון סנפירים

טיפול מומלץ:

  •  שימוש בתרופה: SERA-Cyprinopur או בתרופות ייעודיות אחרות.

  • הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).
     

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית פנימית
מאופיינת בהתנפחות גוף הדג באופן חריג ואף גורמת לעיתים להזדקרות קשקשי הדג כלפי חוץ.
למעשה המיימת עצמה אינה מחלה אלא סימפטום למחלה זיהומית פנימית של הדג הפגוע, לרוב מחלת כליות זיהומית ולכן הדג מתנפח.

רבים טוענים כי המיימת היא חשוכת מרפא ואני די מסכים עימם מניסיוני בטיפול במיימת, אך קיימים רבים שטענו שטיפול הכולל תרופה ייעודית עשוי לסייע להציל את הדג.
מדובר על שלבים מוקדמים: כל עוד הדג עדיין אוכל... אם הדג נפוח בצורה קיצונית, אינו אוכל או הפוך על גבו, הסיכויים להצילו כבר קטנים למדי.

Dropsy

מיימת

טיפול (רק בשלבים מוקדמים):

  • שימוש בתרופה אנטיביוטית ייעודית - טבליות מזון עם תרופה כדוגמת sera baktopur direct או בתרופות ייעודיות אחרות למיימת,

מאפיינים והסבר:

מחלה טפילית,

הלרניאה (תולעת העוגן) היא טפיל ממשפחת השט-רגל השייך למחלקת הסרטנים, הטפיל נצמד לגוף הדג ולסנפיריו וגורם לפצע במקום החדירה לעור.

ניתן להבחין בטפיל הנראה כמעין תולעת או חוט לבן\שקוף (לעיתים חום) בגודל של 1 ס"מ עד 1.5 ס"מ הבולט מתוך פצע אדום על העור.
ראש הטפיל נמצא עמוק בתוך רקמת הדג ונתפס שם בחוזקה באמצעות עוגן שאינו מאפשר הוצאתו בקלות.


דג הנגוע במספר קטן של טפילים, יכול להמשיך לחיות כמעט כרגיל ואינו נמצא בסכנה מידית, אך מספר גדול של טפילים עלולים לגרום לדג לאיבוד דם רב, לאנמיה ולמוות.


סיבה נוספת למותם של דגים נגועים היא הזיהום המשני שעלול להתפתח בפצע שאותו יוצר הטפיל כך שהסכנה לדג מגיעה מכיוונים שונים.

הטפיל עלול לחדור לגוף הדג במקומות רבים כולל בין הקשקשים, על גבי סנפירי הדג ובכל מקום אחר.


דג הנושא עליו כמות טפילים רבה אינו מראה מלבב כלל וכלל.
הדג האומלל מנסה לעיתים להסירם ללא הצלחה ובמידה ואינו מטופל, מותו כמעט וודאי.

כדאי להביט מפעם לפעם מקרוב על הדגים ולנסות לאתר פגעים וטפילים חיצוניים שללא טיפול, יביאו להתפשטות הטפילים ותמותת הדגים.

בעבר נהגתי להוציא דגים נגועים ולשלוף את הטפילים בפינצטה, הסתבר כלא יעיל היות ושאר הבריכה נגועה וטפילים חדשים חוזרים לאחר זמן מה אל הדגים.

Anchor worms-lernaea

לרינאה

טיפול מומלץ:

  • הטיפול בבריכות גדולות נעשה באמצעות התרופה הווטרינרית של מכתשים אגן הנקראת ברומקס 50 (המרכיב הפעיל: Naled-50%) מרשם וטרינרי בלבד.

  • בבריכות קטנות עד 3 מ"ק, מומלץ להשתמש בתרופה JBL Aradol Plus (אם תצליחו להשיג..).

  • הטפיל רגיש גם למליחות במים ולעיתים התרבותו נעצרת, הוספת מלח (ראה הנחיות לאופן השימוש במלח בפתיח מעלה).

  • ממליץ להשתמש במקביל גם בתרופה נגד זיהומים כדי לאפשר לפצעים על עור הדג להרפא.
     

מאפיינים והסבר:

זיהום פטרייתי

המחלה מאופיינת בהופעת כיסוי דמוי צמר גפן על חלקים שונים מגוף הדג.

במידה והזיהום הפטרייתי אינו מטופל, הוא מתפשט, פוגע ברקמות הדג  ולבסוף הורג את הדג.
המחלה אינה שכיחה.

Fungus

פונגוס

טיפול מומלץ:

שימוש בתרופה: SERA -Omnisan או בתרופות ייעודיות אחרות.

מאפיינים והסבר:

מחלה ויראלית,
לימפוציסטיס היא מחלה ויראלית שגורמת לגידול שפיר בצורת יבלת צהובה או לבנה על גוף הדג. 
לעיתים, בשלבים מתקדמים של המחלה, נראה גושי יבלות רבים על גוף הדג.
המחלה אומנם אינה פוגעת באופן משמעותי בדג והוא יכול לחיות כך שנים רבות, אך הנגעים על גוף הדג מכוערים למדי.
אחוז ההדבקה של דגי הבריכה במחלה זו הוא נמוך יחסית למחלות טפיליות או זיהומים בקטריאליים, אך בכל זאת קיים חשש להדבקת דגים נוספים בבריכה.
לצערי, עד היום לא נמצאה תרופה אפקטיבית למחלה, השימוש בתרופות הקונבנציונליות מיותר לחלוטין.
 

Lymphocystis

צ'יסטות\יבלות ויראליות

טיפול מומלץ:

אין-המחלה חשוכת מרפא למרות שאינה קטלנית ואינה פוגעת בחיי הדג

מאפיינים והסבר:

הרעלה,
הרעלת כלור (Cl) או כלוראמין (NH2Cl) שהוא תרכובת של כלור ואמוניה אשר לעומת הכלור "הרגיל" אינו מתנדף מן המים בקלות (גם כפונקציה של זמן ואף לא בהרתחה).
הכלור הרעיל, פוגע בזימי הדג ומקשה עליו לקלוט את החמצן הדרוש לו למחייתו.

הכלוראמין אף הוא רעיל ביותר לדגים, החומר עובר דרך רקמות הזימים ומשם חודר למחזור הדם ונקשר לברזל הנמצא בהמוגלובין בתאי הדם האדומים של הדג.

הדם מאבד את יכולתו לשאת חמצן ונגרם מצב הדומה להרעלת ניטריט.
הדג נהפך לאדיש, שוכב על הקרקעית או שוהה קרוב פני המים, בכמויות קטנות של כלוראמין דגים ימותו תוך מספר ימים, כמויות גדולות יגרמו למות הדגים תוך 24 שעות.

(חשוב לציין שככל הידוע, הכלוראמין אינו פוגע בבני אדם).

chloramine poisoning

הרעלת כלור\כלוראמין

טיפול מונע מומלץ:

המלצתנו למניעת ההרעלה היא שימוש קבוע בתכשירי אנטי כלור⁄כלורואמין שמטרתם פירוק או ניטרול המרכיבים הרעילים לדגים ממי הברז, בכל שימוש שנעשה במי ברז חדשים (רענון מים, החלפת מים, מילוי מים).  
במידה וחושדים בהרעלה, יש להוסיף פחם פעיל בכמות של 1 ק"ג למ"ק מים על מנת שיספח את הרעלים וידלל את ריכוזם.
לעיתים זה מאוחר מדי, אך שווה לנסות להציל את הדגים נוספים.

מאפיינים והסבר:

הרעלה,

הדגים מתנשמים בכבדות בקרבת פני המים

זימים בצבע אדום או סגול

פסים אדומים על הגוף או הסנפירים

דגים נראים כהים מאוד

הדגים אדישים וחסרי תנועה

 

הרעלת אמוניה נחשבת לקטלנית במיוחד

Amonia poisoning

הרעלת אמוניה 

טיפול מונע מומלץ:

במידה ומתעורר חשד להרעלת אמוניה, יש לבצע בדיקות מים לנוכחות אמוניה וניטריט.
במידה ובאחת הבדיקות הערכים גבוהים (>0.75 מ"ג לליטר) יש לטפל בהפחתה מידית של כמות האמוניה:
הפסקת האכלת הדגים לחלוטין למשך 14 יום.
שימוש בחומר מנטרל אמוניה רעילה.  

מאפיינים והסבר:

הרעלה,

מוות פתאומי של דגים.

מים לבנים ועכורים.

ריח רע עולה מן המים.

 

נגרם בד"כ עקב הכנסת כמות גדולה של דגים לבריכת נוי חדשה שטרם הספיקה להתייצב מבחינה ביולוגית, בקטריות טרם התפתחו בצורה מספקת ורמות הרעלים אמוניה וניטריט גבוהות מאד

New Pond Syndrom

תסמונת הבריכה החדשה

טיפול מומלץ:

בהפחתה מידית של כמות האמוניה והניטריט:

הפסקת האכלת הדגים לחלוטין למשך 14 יום.

שימוש בחומר מנטרל אמוניה\ניטריט.  

מידע בדבר זכויות יוצרים:
ניתן לשתף את המאמרים או חלקם במדיה אלקטרונית או כל מדיה אחרת גם באופן מסחרי 
בציון קרדיט עם

הקישור: "שותף מאתר אטלנטיס בריכות נוי".

© Copyright  - ATLANTIS