אטלנטיס בריכות נוי

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית הנפוצה בקרב דגי בריכות מסוגים שונים.

בימים החמים, בהם עולה טמפרטורת המים, מתגלים לעיתים פצעים אדומים על גופם של דגי בריכות.

סימני המחלה הם פצעים אדומים (כיביים) על גוף הדג, מעת לעת נפגעים גם סנפירי הדג הנראים כאילו ננשך הדג.
לא פעם מלווה את הכיבים הבולטים לעין גם אדמומיות עור ושטפי דם  תת-עוריים בחלקים שונים של הדג.
המחלה נגרמת כתוצאה מזיהום בחיידקי ארומונאס Aeromonas או Pseudomonas ובמידה ואינה מטופלת, עלולה לגרום למות הדג.

בדרך כלל, מגנים הקשקשים ושכבת העור העליונה של הדג מפגיעתם של חיידקים, אך כאשר שכבת העור נפגעת מסיבות שונות, עלולה להיווצר הדבקה בחיידק ומשם הדרך לזיהום קצרה (ובעקבותיו להדבקת דגים אחרים).

דוגמאות לפגיעות העלולות לסכן את דגי הבריכה בהדבקה:

• שריטה הנגרמת כתוצאה מפגיעה של הדג בסלע או חפץ אחר. בבריכה 

• שריטה הנגרמת בעת העברת הדג.

• פגיעה של בעל חיים כגון חתול הגורמת לשריטות על גוף הדג.

• טפילי דגים הפוצעים את עור הדג.
   

הזיהום הבקטריאלי עלול לפגוע בדגי הבריכה בעיקר כאשר הדגים נמצאים בתנאי גידול שאינם טובים.

​

מאפיינים והסבר:
מחלה טפילית

המאופיינת בהופעת נקודות לבנות קטנות על פני גוף הדג והסנפירים.

הדגים מתחככים בעצמים שונים ודגי קוי אף קופצים מן המים בניסיון להסיר את הטפיל.

זוהי המחלה השכיחה ביותר בדגי נוי.
הטפיל המיקרוסקופי מתפתח על גוף הדג ויונק ממנו דם, שוהה על גופו מספר ימים, משתחרר וצונח אל הקרקעית, מתרבה בהמוניו וכל הטפילים החדשים מרחפים שוב במים לחפש קורבנות חדשים.

במידה והטפילים אינם מושמדים, הם יפגעו בכל דגי הבריכה, יגרמו להחלשות הדגים מאנמיה ומזיהומים בנקודות הפגיעה בעור הדג ומניסיוני, לרוב, המחלה אינה חולפת מעצמה.
בשנים האחרונות הופיעו זנים של טפילים העמידים יותר לתרופות ומחייבים מספר טיפולים או החלפת תרופה.

​

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית

סנפירי הדג (בעיקר הזנב), נעלמים או נראים מרוטים עד הגעת הריקבון לגוף הדג.

במקרים קשים נראה גם פגיעה בגוף הדג בצורת דהיית צבע הנראית כמו כוויה.

המחלה מתפשטת במהירות ומדבקת למדי.

התפרצות המחלה שכיחה בעיקר לאחר הוספת דגים חדשים, נשאי המחלה או בתנאי מים ירודים בבריכות בלתי מאוזנות.
מדבקת למדי ובמידה ואינה מטופלת, קטלנית תוך מס' ימים-מספר שבועות.

​

מאפיינים והסבר:

מחלה זיהומית פנימית
מאופיינת בהתנפחות גוף הדג באופן חריג ואף גורמת לעיתים להזדקרות קשקשי הדג כלפי חוץ.
למעשה המיימת עצמה אינה מחלה אלא סימפטום למחלה זיהומית פנימית של הדג הפגוע, לרוב מחלת כליות זיהומית ולכן הדג מתנפח.

רבים טוענים כי המיימת היא חשוכת מרפא ואני די מסכים עימם מניסיוני בטיפול במיימת, אך קיימים רבים שטענו שטיפול הכולל תרופה ייעודית עשוי לסייע להציל את הדג.
מדובר על שלבים מוקדמים: כל עוד הדג עדיין אוכל... אם הדג נפוח בצורה קיצונית, אינו אוכל או הפוך על גבו, הסיכויים להצילו כבר קטנים למדי.

​

מאפיינים והסבר:

מחלה טפילית,

הלרניאה (תולעת העוגן) היא טפיל ממשפחת השט-רגל השייך למחלקת הסרטנים, הטפיל נצמד לגוף הדג ולסנפיריו וגורם לפצע במקום החדירה לעור.

ניתן להבחין בטפיל הנראה כמעין תולעת או חוט לבן\שקוף (לעיתים חום) בגודל של 1 ס"מ עד 1.5 ס"מ הבולט מתוך פצע אדום על העור.
ראש הטפיל נמצא עמוק בתוך רקמת הדג ונתפס שם בחוזקה באמצעות עוגן שאינו מאפשר הוצאתו בקלות.

דג הנגוע במספר קטן של טפילים, יכול להמשיך לחיות כמעט כרגיל ואינו נמצא בסכנה מידית, אך מספר גדול של טפילים עלולים לגרום לדג לאיבוד דם רב, לאנמיה ולמוות.

סיבה נוספת למותם של דגים נגועים היא הזיהום המשני שעלול להתפתח בפצע שאותו יוצר הטפיל כך שהסכנה לדג מגיעה מכיוונים שונים.

הטפיל עלול לחדור לגוף הדג במקומות רבים כולל בין הקשקשים, על גבי סנפירי הדג ובכל מקום אחר.

דג הנושא עליו כמות טפילים רבה אינו מראה מלבב כלל וכלל.
הדג האומלל מנסה לעיתים להסירם ללא הצלחה ובמידה ואינו מטופל, מותו כמעט וודאי.

כדאי להביט מפעם לפעם מקרוב על הדגים ולנסות לאתר פגעים וטפילים חיצוניים שללא טיפול, יביאו להתפשטות הטפילים ותמותת הדגים.

​

בעבר נהגתי להוציא דגים נגועים ולשלוף את הטפילים בפינצטה, הסתבר כלא יעיל היות ושאר הבריכה נגועה וטפילים חדשים חוזרים לאחר זמן מה אל הדגים.

​

מאפיינים והסבר:

זיהום פטרייתי

המחלה מאופיינת בהופעת כיסוי דמוי צמר גפן על חלקים שונים מגוף הדג.

במידה והזיהום הפטרייתי אינו מטופל, הוא מתפשט, פוגע ברקמות הדג  ולבסוף הורג את הדג.
המחלה אינה שכיחה.

​

מאפיינים והסבר:

מחלה ויראלית,
לימפוציסטיס היא מחלה ויראלית שגורמת לגידול שפיר בצורת יבלת צהובה או לבנה על גוף הדג. 
לעיתים, בשלבים מתקדמים של המחלה, נראה גושי יבלות רבים על גוף הדג.
המחלה אומנם אינה פוגעת באופן משמעותי בדג והוא יכול לחיות כך שנים רבות, אך הנגעים על גוף הדג מכוערים למדי.
אחוז ההדבקה של דגי הבריכה במחלה זו הוא נמוך יחסית למחלות טפיליות או זיהומים בקטריאליים, אך בכל זאת קיים חשש להדבקת דגים נוספים בבריכה.
לצערי, עד היום לא נמצאה תרופה אפקטיבית למחלה, השימוש בתרופות הקונבנציונליות מיותר לחלוטין.
 

מאפיינים והסבר:

הרעלה,
הרעלת כלור (Cl) או כלוראמין (NH2Cl) שהוא תרכובת של כלור ואמוניה אשר לעומת הכלור "הרגיל" אינו מתנדף מן המים בקלות (גם כפונקציה של זמן ואף לא בהרתחה).
הכלור הרעיל, פוגע בזימי הדג ומקשה עליו לקלוט את החמצן הדרוש לו למחייתו.

הכלוראמין אף הוא רעיל ביותר לדגים, החומר עובר דרך רקמות הזימים ומשם חודר למחזור הדם ונקשר לברזל הנמצא בהמוגלובין בתאי הדם האדומים של הדג.

הדם מאבד את יכולתו לשאת חמצן ונגרם מצב הדומה להרעלת ניטריט.
הדג נהפך לאדיש, שוכב על הקרקעית או שוהה קרוב פני המים, בכמויות קטנות של כלוראמין דגים ימותו תוך מספר ימים, כמויות גדולות יגרמו למות הדגים תוך 24 שעות.

(חשוב לציין שככל הידוע, הכלוראמין אינו פוגע בבני אדם).

​

מאפיינים והסבר:

הרעלה,

הדגים מתנשמים בכבדות בקרבת פני המים

זימים בצבע אדום או סגול

פסים אדומים על הגוף או הסנפירים

דגים נראים כהים מאוד

הדגים אדישים וחסרי תנועה

הרעלת אמוניה נחשבת לקטלנית במיוחד

​

מאפיינים והסבר:

הרעלה,

מוות פתאומי של דגים.

מים לבנים ועכורים.

ריח רע עולה מן המים.

נגרם בד"כ עקב הכנסת כמות גדולה של דגים לבריכת נוי חדשה שטרם הספיקה להתייצב מבחינה ביולוגית, בקטריות טרם התפתחו בצורה מספקת ורמות הרעלים אמוניה וניטריט גבוהות מאד

​