על מיתוסים ואמיתות בבריכות נוי
לא תמיד המידע והעצות העוברות מפה לאוזן הן נכונות ולעיתים פשוט מתבססות מידע מוטעה.
הפעם נבדוק כמה נושאים חשובים ונגלה לכם את כל האמת..
מיתוס: בריכת נוי היא מקור ליתושים
ממש ההיפך, בריכת נוי היא מלכודת היתושים הטבעית המשוכללת ביותר !!
בבריכה ובסביבתה אורבים לאמא יתושה ולזחליה מיטב הארסנל של הטבע:
דגים אוכלי יתושים שזהו מקצועם והם טובים בזה !!
שפיריות, שיכולתן הטכנולוגית לתעופה וללכידת חרקים באוויר מהווה מודל לרחפנים ומסוקים שנשארו הרחק מאחור.
לבעלי מזל, צפרדעים וקרפדות, עושות לא מעט רעש אך טורפות כמות חרקים אדירה !!
בריכות נוי אינן מקור ליתושים !
מיתוס: "החתולים טורפים את כל דגי הבריכה".
האמת: חתולים ומים לא ממש הולכים יחד.
מרבית החתולים יעדיפו למצוא את מזונם במקום אחר, יחד עם זאת, ישנם מקרים בודדים בהם חתול עלול לטרוף דג מן הבריכה, אך הסכנה העיקרית האורבת לדגי הנוי מצד בעלי החיים היא בדרך כלל משלדגים והרבה הרבה פחות מכך מחתולים.
מיתוס: "בריכת נוי זה בזבוז מים".
האמת: למעט בריכות נוי בהן יש בעייה של אובדן מים כתוצאה מליקוי בבניתן או כתוצאה מנזק כלשהו, בריכת נוי היא מערכת בסירקולציה סגורה, כך שהמים היוצאים מן המשאבה אל הפילטר והמפל, מוחזרים לבריכה וחוזר חלילה.
אובדן מים היחיד הוא אידוי סביר בלבד.
צריכת המים של בריכת נוי, נמוכה יותר פר מטר רבוע שטח מצריכת המים הנדרשת להשקיית דשא.
מיתוס: "מי בריכת נוי חייבים להיות צלולים כקריסטל"
אמנם רצוי שמי הבריכה יהיו צלולים במידה סבירה, אך חשוב לזכור שאיננו עוסקים בטיהור מי שתייה, אלא בגידול דגים וצמחי מים שעבורם אין צורך במים קריסטליים.
בחלק מבריכות הנוי היפות ביותר, המים אינם צלולים מדי.
כל מגדל מקצועי של דגי קוי ודגי זהב יספר לכם שדגים מעדיפים לחיות ולהתרבות במים עכורים מעט.
ברור שאין בכוונתנו להפוך את בריכת הנוי לאגן הצטברות של רפש או או למשהו הדומה למרק אפונה ויש צורך במערכת סינון הולמת, אך המלצתנו היא ללכת על כלל אצבע לבריכות נוי האומר כך:"מי בריכת נוי צלולים מספיק במידה ומצליחים לראות מטבע הנמצאת בקרקעית הבריכה".
בעלי בריכות רבים מבקשים להוסיף או להגדיל את מערכת הסינון בבריכת הנוי תוך ניסיון הגעה למים צלולים יותר, לא פעם מדובר בפעולה מיותרת והוצאה כספית מיותרת לחלוטין.
יתרונות למים שאינם צלולים יתר על המידה:
1. לטורפים, בעיקר ציפורי טרף קשה הרבה יותר ללכוד דגים.
2. לדגים טוב בהרבה והסיכוי לרביית דגי הבריכה עולה לאין ערוך.
מיתוס: חייבים להוסיף מלח למי הבריכה
רבים נוהגים להוסיף מלח (גס) למי הבריכה, לרוב עקב חשד למחלה או לצורך מניעת מחלות.
מלח מסייע במידת מה, אך פוגע קשות בצמחי המים ובכמות גדולה גם בדגי הבריכה.
לפיכך, לא רצוי להוסיף מלח למים ללא סיבה.
רק במקרה של התפרצות מחלה זיהומית או טפילית, המינון הדרוש הוא 1 - 0.5 ק"ג מלח גס לכל 1 מ"ק של מי בריכה.
מיתוס: "על משאבת הבריכה להעביר את מי הבריכה בפילטר מספר רב של פעמים כל שעה"
טעות נפוצה הלקוחה מעולם האקווריומים.
בעולם האקווריומים, לפילטר חשיבות רבה בפילטרציה מיכנית או פיזית, במילים פשוטות: להסיר רחף מן המים.
היות ובבריכת נוי, איננו צריכים מי קריסטל (ראה המיתוס הקודם), אין צורך להעביר את המים בפילטר מספר רב של
פעמים בשעה, ההיפך הוא הנכון, יש להעביר בפילטר את כל המים בבריכה עד פעם אחת בשעה בלבד.
יתרונות נוספים:
1. ככל שהמים חולפים באיטיות על פני נורת סנן ה-UV, יעילות הסנן עולה (כתוצאה מזמן החשיפה הארוך לקרינה הנפלטת ממנורת הUV לו "זוכים" תאי האצות והטפילים).
2. כאשר זרימת המים איטית, יש לחלקיקי הרפש המגיעים מן הבריכה מספיק זמן להיתקע בפילטר ולא לחזור בחזרה לבריכה.
2. אין צורך במשאבה חזקה לפילטרציה, וכתוצאה מכך קיים גם חיסכון ניכר בעלויות רכש ואחזקה.
מיתוס: "הגשם עלול להציף את את הבריכה והדגים יסחפו החוצה".
האמת: כדי שתווצר זרימה שתסחוף החוצה דגי הנוי, יש צורך במפל מים שוצף מן השמיים היישר אל מי הבריכה.
בפועל, הגשם היורד על הבריכה, ממלא אותה עד סופה והמים גולשים באיטיות רבה מעבר לשולי הבריכה.
בכל מקרה גם הדגים חשים במהומה ויורדים אל קרקעית הבריכה.
מיתוס: "אם נותנים למים לעמוד 24 שעות, לא צריך להשתמש באנטי כלור".
האמת: כל זה היה נכון עד לפני מספר שנים עת הוסיפו למי הברז כלור בלבד, הכלור היה מתאדה מן המים, וניתן היה להשתמש במים.
כיום, מוסיפים למים בנוסף לכלור, גם כלוראמין (NH2Cl) שהוא תרכובת של כלור ואמוניום.
תרכובת זו אינה מתפרקת בקלות, אינה מתאדה מן המים, אינה משתחררת אף בהרתחה ונשארת במים זמן רב.
מיותר לציין כמובן שהן כלור והן כלוראמין מסוכנות ביותר לדגי הנוי.
לפיכך, חובה להשתמש בתוסף המנטרל כלור וכלוראמין בכל הוספת מים מן הברז לאקווריום או לבריכת הנוי.
מיתוס: "צמחי מים גורמים לאצות בבריכה".
ההיפך הוא הנכון, צמחי מים והאצות מתחרים בינם על חומרי המזון הזמינים במים.
צמחיה משגשגת בכמות מספקת, תימנע התרבות אצות.
מן הצד השני, במידה ויש מחסור בצמחיה ובמים יש חומרי מזון זמינים, עלולה להיות התפרצות אצות המנצלות את הוואקום שנוצר בהעדרם של הצמחים.