אודות דגי הקוי (Nishikigoi)
אנא לתשומת לב: איננו מוכרים דגים או צמחי מים.
המידע על הדגים והצמחים באתר ניתן כשרות לאורחי האתר.
גידול דגי הקוי מקובל מאוד בארצות המזרח ובעיקר ביפן, בשנים האחרונות הפך גידולם לנפוץ גם במערב.
יופיים של דגי הקוי ושילובם בבריכות הנוי הפך לתחביב מבוקש המשתלב היטב בתרבות הפנג שואי שחדרה אט אט גם אלינו.
גודלו של דג קוי מגיע עד ל 100 ס"מ, קצב גדילתו עשוי להגיע ל 5-10 ס"מ בשנים הראשונות וסנטימטרים בודדים בכל שנה לאחר מכן, ביפן הגיעו דגי קוי גם לגודל של 150 ס"מ.
אורך חייהם כ-70 שנה, קיימים דיווחים על דגי קוי בני למעלה מ 200 שנה הגדלים ביפן הידוע מכולם הוא דג הקוי האגדי Hanako שגילו 226 שנה!
משקלו של קוי באורך מטר, הוא 12 ק"ג.
דגי הקוי למרות שאינם טורפים ואין להם אפילו שיניים בפיהם, אוכלים כל מה שאפשר כולל דגים קטנים שעלולים להיכנס בטעות לפיהם, לפיכך רצוי לגדל עימם דגי זהב גדולים בלבד.
הקוי הזללן עלול לפגוע בצמחי מים כגון הנימפאות, צמחים צפים בעלי שורשי מים וכד', במידה ורוצים לגדל צמחי מים יש להגן עליהם, רצוי בבריכה נפרדת או באמצעות רשת חציצה.
את דגי הקוי מומלץ לגדל בבריכות גדולות, צריך לקחת בחשבון שהדגים הללו גדלים לגודל גדול גם אם הבריכה קטנה !
ההמלצה שלנו, דג קוי אחד לכל 300-400 ליטר מי בריכה.
בבריכת דגי קוי נדרש חמצון חזק ומערכת סינון גדולה וחזקה יותר מאשר בבריכת נוי "רגילה" שכן מדובר בדגים שדי מלכלכים את סביבת המגורים (הבריכה).
דגי הקוי יכולים לשרוד טמפרטורות נמוכות ואף לחיות מתחת לשכבת קרח במקומות קרים בטמפרטורת מים הקרובה ל 0 מעלות, תאבונם יורד כמעט ל אפס והמערכת החיסונית שלהם פחות יעילה, בנסיבות אלו רמת הפעילות והתנועה שלהם נמוכה מאוד.
Koi Herpes Virus - KHV - מחלה זו הגורמת למותם של דגי הקוי, תקפה לפני שני עשורים דגי קוי בכל רחבי העולם, בעיקר ביפן, בריטניה, גרמניה וארה"ב, הנגיף המדבק מתפשט באמצעות מגע של דג בדג, רשתות, טפילים וכד', הנגיף גורם לפגיעה בזימי הדג ולמותו המהיר, בבריכה שנפגעה, ימותו 90% מהדגים בתוך שבוע -שבועיים.
התפרצותו של הנגיף גרמה להיסטריה בכל רחבי העולם ולנזקים של מיליוני דולרים.
הנגיף זוהה לראשונה בישראל בשנת 1998, הנגיף אינו מסוכן לבני אדם.
למעט מחלה קשה זו, נחשבים דגי הקוי לדגים חזקים ועמידים יחסית.
ישראל נחשבת ליצואנית קוי איכותית (למרות השמועות על כך שהפצת הווירוס או פיתוחו נעשו בארץ והופצו לכל העולם, עלילה מרושעת כמובן).
בקיבוצים הזורע, מעגן מיכאל וכפר רופין, ניתן למצוא חוות גידול לייצוא מהמשוכללות בעולם מחירם של דגי הקוי נקבע על פי גודלם, צבעם ונדירותם, ידוע על דגי קוי שנמכרו בסכומי עתק במכירות פומביות בעיקר ליפנים המוכנים לשלם כמעט כל מחיר עבור היפים שבהם.
עסקאות ברמות של 10,000 דולר ליחידה ואף למעלה מכך אינן נדירות.
ההיסטוריה של הקוי:
מרבית החובבים והמקצוענים בתחום דגי הנוי, נוהגים לייחס את מוצא דגי הקוי ליפן, אך האמת שונה.
דגי הקוי הם צאצאים של משפחת הקרפיונים המוכרת לנו מצלחת המאכל, הקרפיונים שמקורם במזרח אירופה ופרס, עשו את דרכם בימי קדם לכל העולם כחלק מן המסחר בסחורות ובמזון.
המילה "קוי", מוזכרת לראשונה לפני 2500 שנה בסין העתיקה, בנו של קונפוציוס קיבל מתנה דג קוי מהמלך.
דגי הקוי שימשו כהשראה לאומני החצר שנהגו לצייר אותם ולגלף את דמותם ושליטי סין נהגו לגדל את דגי הקוי להנאתם.
גם אם פותחו מוטציות צבע כלשהן בדגי הקוי בסין העתיקה, הרי שהיפנים הם אלו שמזוהים יותר עם הדג שקיבל את הכינוי "התכשיט החי"-Nishikigoi.
היפנים היו אלו שלקחו את המוטציות השונות של הדג שנוצרו באופן טבעי ופיתחו אותן הלאה.
את דגי הקוי, נהגו איכרי יפן לגדל בשדות האורז מוצפי המים כדגים למאכל, בשלב מסויים כנראה בין השנים 1820-1830, התחילו האיכרים לגדל את דגי הקוי למטרת נוי והאיכרים נהגו לשמור את הדגים הצבעוניים ביותר לעצמם.
ככל שהאיכרים הצליחו לקבל גווני צבע והכלאות מעניינות יותר, גברה ההתעניינות בדגי הקוי בכל רחבי יפן.
השיא היה הכנסת דגי הקוי לתעלת ההגנה ההיקפית של ארמון הקיסר הירוהיטו בשנת 1904.
חוות הקוי "מומוטארו-קוי" באוקיימה, יפן
חוות קוי גדולה באוקיימה, יפן Momotaro Koi Farm
תמונות כל הדרך מהבריכה אל הדילרים
